הדרך מתערוכת מזון לבית בד

את שמן הזית של מסיק קיבוץ מגל הכרתי לראשונה בתערוכת בישול ומזון שהתקיימה בגני התערוכה, לפני מספר שנים. ומאז התוודעתי לשמן זית איכותי ברמה בינלאומית.

בין דוכני המכירה הרבים, הסתתר לו דוכן עם נציג מאוד נחמד שהסביר לי על השמן, אופן הכנתו וגידול הזיתים. כמובן שהיו על השולחן טעימות של כל הזנים שהם מייצרים וכמובן שטעמתי את כולם והכי אהבתי את הזן הכי ארומטי, וחריף.
ולאחר מספר שנים, כיום, כששמעתי על הביקורים שנערכים במקום בתחילת עונת המסיק, נזכרתי מהיכן הכרתי את השמן והחלטתי לראות את קו הייצור מקרוב. הם פרסמו את זה כ"חגיגות המסיק", בגלל שבכל תחילת עונה שומרים בצד חלק קטן מהשמן שנקרא ראשון המסיק ולו יש טעם בתולי, משקעים רבים וכמובן טעם הרבה יותר חזק.
לקחתי את זוגתי ואת המשפחה ויצאנו לסיור.

הסיור התחלק לשתיים: חלק ראשון במטע הזיתים ובקו הייצור של השמ שנמצא בקיבוץ מגל באזור כפר הרא"הן, וחלק שני בבית הבד באיכסאל שבאזור נצרת.
התכנסנו בחנות המבקרים ושם חיכו לנו, איך לא, טעימות מהשמן בכוסות של שוטים, אפשר לומר שדפקתי כמה שוטים של שמן כדי להיכנס לאווירה של הסיור.
הגענו לתצפית שמשקיפה על כל האדמה ששייכת להם וכוללת מטע זיתים, שקדים ואזור קטן של רימונים.
ירדנו אל המטע עצמו ושם אורן המדריך של הסיור, עבר איתנו על כל עץ וזן של זית והראה לנו את ההבדלים ביניהם.
אורן גם ניפץ מיתוס מעולם הזיתים לכל מי שלא ידע איך מגיע אלינו זית שחור:
צבע הזית נקבע על ידי מידת בשלותו. זית שחור הוא זית ירוק שנשאר על העץ וממשיך להתבשל . פשוט: זית ירוק הופך להיות זית שחור.
וזה ללא כל קשר שיש ברשתות השיווק קופסאות שימורים עם זיתים "מושחרים" לשים לב מה אתם קונים.
3000 דונם רימונים

בנוסף ראינו עצים של הזנים פישולין (הגיע ממרוקו) וברנע (פיתוח ישראלי).

עוד בפינת ההמלצות: שמן מתחמצן כשהבקבוק נפתח כידוע ולכן אורן ממליץ לקנות יחידה צריכה לחודשיים, למשל אתם משתמשים עם ליטר בחודשיים אז היחידת שימוש שתקנו כל חודשיים.
רוב השמן זית שמגיע מחו"ל הוא ברמה מאוד נמוכה מה גם שהוא לא נבדק בכניסה לארץ, לכן רצוי ומומלץ מאוד לרכוש שמן זית ישראלי אתם מחזקים בכך את הכלכלה הישראלית.
ללא כל קשר לאיכות, יש המון הטעיות בתויות שעל הבקבוקים כמו "100% שמן זית", "שמן זית בטעם לימון". תדעו שמה שצריך להיות כתוב על בקבוק שמן זית זה: "שמן זית כתית מעולה" + ציון רמת החומציות. אם לא כתוב את זה אתם פשוט קונים משהו שהוא לא שמן זית. לא צריכים להיות מומחים כדי להבדיל בארומה ובטעם. האיכות קובעת.
מספרים יבשים: דונם של שטח שיש בו 36 עצים מביא 100-150 קילו שמן.
עובדה: חקלאי אירופאי מקבל על כל ייצור של קילו שמן זית 1.2 יורו. מדינת ישראל נותנת מכס מגן כדי להתחרות בייבוא.

אני ואורן.

אחרי שהרגשנו איך זה להיות עץ זית והסמל של מדינת ישראל, נסענו לבית הבד של קיבוץ מגל שנמצא באיכסאל.
בגלל שאני אוהב להיות מסודר ומאורגן, הכנתי מפה ושלחתי לכל מי שהגיע איתי לסיור אותה.

הדרך עברה כמעט באופן חלק. בכניסה לאיכסל קצת התברברנו בדרך אך לבסוף מצאנו את המקום. ממש גן עדן לזיתים. כל זית מקבל טיפול VIP עד שהופך לטיפות של שמן זית.

בית הבד מצויד במכונות לייצור שמן זית והיה החלוץ במדינה ברכישת מכונות אלו.

עבד, בעל המקום לקח אותנו למסע שהזיתים עוברים בכך שהסביר על כל המכונות הייחודיות.

מכשיר זה מבצע שלוש פעולות: מפרק שמן לחוד, מפרק מים לחוד ופסולת לחוד.

מורכב משתי בוכנות שאחת מסתובבת ימינה במהירות מהירה והשנייה שמאלה במהירות נמוכה. תוך כדי הסחיטה השמן צף למעלה מאחר והמשקל הסגולי שלו יותר נמוך משל המים. 3200 סיבובים.
השמן עובר לסירקולטור.

איך מתבצעת הכבישה? דומה מאוד לטרמוסטט. האמבטיה מלאה במים חמים. הטמפרטורה נקבעת מראש וכשהיא עולה למקסימום מפסיקה לעבוד כדי שהשמן לא יתחמם יתר על המידה וייהרס. טמפרטורת המים לפי התקן הבינלאומי לפני שנתיים הוא 28-32 מעלות.

קיבלתי מדליה!

כאן אמחיש לכם את התהליך כאילו הייתם זית.

זה כבר ברמה תעשייתית.

שאריות.

את המשלוח של כבר הזמנתי עד הבית דרך האתר שלהם.